*המסלול* היכנסו לגן בּוֹרִיסוֹבה דרך הכניסה הצפונית הסמוכה לגשר אוֹרְלוֹב. מימינכם תראו את אגם אָרִיאָנַה, אגם מלאכותי באורך 175 מטרים ורוחב של 75 מטרים שנוצר בסוף המאה התשע־עשרה. בחודשי החורף מוסב האגם לאחד ממשטחי ההחלקה על הקרח הגדולים ביותר בחצי־האי הבלקני. לכו ישר עד לפנייה ימינה, ולאחר כמאה מטרים פנו שמאלה. המשיכו ישר עד לאנדרטה ההיסטורית הראשונה במסלולינו בפארק, אנדרטת וָסִיל לֶבְסקִי. האנדרטה מנציחה את אחד מגיבורי האומה הבולגרית. וָסִיל לֶבְסקִי היה ממנהיגי תנועת ההתנגדות לכיבוש העות'מאני על אדמת בולגריה, והוא הוצא להורג בתלייה בשנת 1873 כק"מ צפון־מערבית לאנדרטה זו. פנו שמאלה והתקדמו כארבעים מטרים. מצדכם הימני תראו את אנדרטת אִיווָאן וָאזוֹב. אִיווָאן וָאזוֹב נחשב לאבי השירה והספרות הבולגרית המודרנית. את יצירתו המפורסמת ביותר, תחת העול (Pod Igoto), כתב בשנת 1888 והיא עוסקת במאורעות שקדמו למרד אפריל ב־1876. במרחק מטרים ספורים ממנו ניצבת אנדרטת זָכַארִי סטוֹיָאנוֹב. סטויאנוב השתתף גם הוא במרד אפריל, והיה להיסטוריון הראשון שכתב ספר בנושא - רישומים אודות ההתקוממות הבולגרית (Zapiski Po Balgarskite Vastaniya). המשיכו עם השביל כמסומן במפה והגיעו לגן הפיל. אם אתם מטיילים עם ילדים, זו הזדמנות מצוינת לעשות הפסקה וליהנות משפע המתקנים שבגן השעשועים המקסים הזה. לאחר מכן צאו מהגן ופנו שמאלה, ולאחר מכן שוב שמאלה. הגיעו לאנדרטת מָארִין דרִינוֹב המוקדשת לזכרו של ההיסטוריון והבלשן שחי בימי התחייה הלאומית הבולגרית, אך פעל ברוב ימי חייו על אדמת רוסיה. חזרו על עקבותיכם והמשיכו ללכת לכיוון דרום־מזרח כמאה וארבעים מטרים עד לאנדרטת נֶשׁוֹ בּוֹנְצֶ'ב, לזכרו של מבקר הספרות הראשון בבולגריה העצמאית. במרחק מספר צעדים תחכה לכם אנדרטת פֶּנְצ'וֹ סלָבֶיִיקוֹב. פנצ'ו סלבייקוב הוא בנו של הסופר והפולקלוריסט הנודע, פֶּטְקוֹ סלָבֶיִיקוֹב ובעצמו משורר מוערך בבולגריה. המשיכו ישר ועלו במדרגות לכיוון אנדרטת סטָפַאן טוֹשֶׁב, המנציחה את זכרו של גיבור מלחמת העולם הראשונה. טושב היה מורה מוערך שפעל בימי התחייה הלאומית הבולגרית. התנדב לצבא בעקבות המלחמה העות'מאנית־רוסית והגיע עד לדרגת גנרל. האנדרטה ניצבת בצידה של כיכר שבמרכזה אגם חבצלות המים. תוכלו להתיישב על ספסל בצל העצים וליהנות מהאווירה הקסומה במקום. לאחר מכן פנו לכיוון דרום־מזרח וחצו את כר הדשא אדיר־הממדים לכיוון אנדרטת קבר האחים. האנדרטה הסובייטית למראה הוצבה בפארק בשני ביוני 1956, יום מותו של הגיבור הלאומי חרִיסְטו בּוֹטְיִוֹב. תחתיה נטמנו עצמותיהם של שבעה־עשר לוחמים אנטי־פשיסטיים ופעילים פוליטיים שנפלו למען הגשמת החזון הקומוניסטי. בחנו את האובליסק המתנשא לגובה ארבעים ואחת מטרים, לאחר מכן עברו לפסלי הברונזה שבבסיסו המתארים את כניסת הצבא הסובייטי לבולגריה וקבלת הפנים החמה לה זכו לכאורה מקרב אזרחי המדינה. אנדרטה זו, שהוקמה כחלק מתעמולה פרו־קומוניסטית, משמשת תזכורת כואבת לזמנים שרבים מעדיפים להותיר מאחור. עם זאת, גם כיום תוכלו לעתים להבחין בזרי פרחים המונחים כאן לזכרם של הנופלים. הקיפו את האנדרטה מימין והמשיכו עם השביל כלפי מעלה עד לפנייה ימינה. המשיכו עד להתפצלות השבילים הגובלת במצפה הכוכבים של אוניברסיטת סופיה, ופנו ימינה. הביטו שמאלה ובחנו את קובץ המבנים של המצפה: זהו מצפה הכוכבים הראשון שהוקם בבולגריה בשנת 1894, ומנוהל על־ידי המחלקה ללימודי פיסיקה באוניברסיטת סופיה. הכניסה הנה מורשית למטרות חינוכיות בלבד. המשיכו את טיולכם לכיוון צפון־מערב. במרחק כארבע־מאות מטרים תראו משמאלכם את אצטדיון הצבא הבולגרי, אצטדיון הבית של נבחרת הכדורגל צסק"א סופיה. המשיכו ישר בשביל עד לאנדרטת אֶלִין פֶּלִין. פלין נולד בשם דִימִיטָר אִיוָונוֹב סְטוֹיָאנוֹב (Dimitar Ivanov Stoyanov), ולימים הפך לאחד הסופרים הגדולים של בולגריה והתמחה בכתיבת פרוזה על חיי הכפר. התקדמו כמאה מטרים עד לכיכר והתרשמו מהאנדרטאות במקום: אנדרטת סטֶפָאן קָרַדְגָ'ה ואנדרטת הָדְגִ'י דִימִיטָר. הראשונה מוקדשת לקרדג'ה, גיבור לאומי שלחם למען שחרור בולגריה מידי הכובשים העות'מאנים, ואילו השנייה מייצגת את דימיטר, שהיה גם הוא מנהיג נערץ בתנועת השחרור הבולגרית. התקדמו אל עבר גן הפיל, עברו על־יד אנדרטת וָסִיל פֶּטלֶשקוֹב, לזכרו של אחד מיוזמי מרד אפריל. לאחר מכן פנו לכיוון האגם הקטן שמשמאלכם. כאן שוחים ברווזים וברווזונים, אותם תוכלו להאכיל ולצלם מקרוב. חזרו לשביל הסמוך לגן־השעשועים ופנו שמאלה. התקדמו אל עבר אנדרטת טוֹדוֹר קָבְּלֶשקוֹב, המייצגת את המהפכן הבולגרי שהיה גם הוא ממנהיגי מרד אפריל בשנת 1876. אחרי האנדרטה פנו שוב שמאלה והמשיכו עד לאנדרטה האחרונה במסלולינו, אנדרטת אֶמִילִיאַן סְטָאנֶב. האנדרטה מוקדשת לזכרו של סטאנב, אחד מסופרי בולגריה המפורסמים במאה העשרים. התקדמו עם השביל לכיוון צפון־מזרח. הרימו ראשכם ובחנו את האצטדיון הלאומי וָסִיל לֶבְסקִי שנגלה בפניכם. האצטדיון האדיר מכיל ארבעים וששה אלף מושבים ומשמש את נבחרת הכדורגל הלאומית של בולגריה. באצטדיון נערכות מעת לעת הופעות־ענק של אמנים בינלאומיים דוגמת מדונה ומטליקה (תוכלו להתעדכן מראש אילו הופעות צפויות להתקיים בעת ביקורכם). בתוך האצטדיון פועל גם מוזיאון הספורט. במוזיאון הזעיר מוצגים פריטים שנתרמו על־ידי הספורטאים המובילים בבולגריה. תוכלו לבחור האם להיכנס למוזיאון או לחלופין, המשיכו לכיוון צפון־מזרח כמסומן במפה, וחזרו אל נקודת ההתחלה, שהיא גם נקודת הסיום של מסלול ההליכה בפארק.

מחבר בין שתי גדות נהר וְלָדַאִיסְקַה, ומשמש כגבול הצפוני של המרכז ההיסטורי של סופיה. נבנה בשנים 1889-1891 על־ידי האדריכל הצ'כי וצלאב פרושק (Vaclav Prošek) ובני משפחתו יוזף, בוגדן וירז'י (Jozef, Bohdan and Jiří), האחראים גם לבניית גשר אוֹרְלוֹב. את שמו קיבל בזכות פסלי אריות הברונזה המעטרים את ארבעת קודקודי הגשר. בשנת 2014 נערכו במקום עבודות שיפוץ, ומאז משמש הגשר קווי חשמלית והולכי רגל בלבד.

הגשר ממוקם מצפון לגן בוריסובה ותחתיו זורם נהר פֶרְלוֹבסְקָה הזעיר. הגשר מהווה צומת תחבורה מרכזי עבור המגיעים לסופיה, ומשמש מעין שער כניסה לרובע ההיסטורי של העיר. מקור השם בפסלי נשרי הברונזה שהוצבו בארבעת קודקודיו ונועדו לסמל את השאיפה ארוכת השנים לחופש ושחרור מידי הכיבוש העות'מאני. הוא נבנה בשנת 1891 על־פי תכנונו של האדריכל הצ'כי וצלאב פרוסק (Vaclav Prošek), ובסיוע אחיו יוזף (Jozef Prošek) ובני־דודיו בוגדן וירז'י (Bohdan and Jiří Prošek), האחראים גם על עיצוב גשר לֶבְוֹב שבצפון העיר.

מסעדה חביבה הממוקמת בחלק הצפוני של שדרות ויטושה. עיצוב הפנים הביתי מייצר אווירה נעימה, ותפריט המסעדה משלים את החוויה הבולגרית האותנטית. כאן תוכלו לטעום מנות מסורתיות דוגמת טלה אפוי ברוטב פטריות המוגש על מצע פירה קטיפתי או נקניקיות בהכנה ביתית המוגשות עם סלט תפוחי־אדמה ורוטב עגבניות. לסיום מומלץ להתרפק על קינוח השוקולד המושחת או עוגת משמשים טבעונית.

הר ויטושה הוא אחד מסמליה המפורסמים של סופיה. ממוקם במרחק כעשרה ק"מ ממרכז העיר, ומתנשא מעל פרבריה הדרומיים. ההר מספק מקום מפלט מצוין מקצב החיים הסואן של בירת בולגריה, ומאפשר טיול נעים בחיק הטבע, וזאת במרחק נסיעה קצרצרה מהמרכז העירוני. בימי החורף מתכסה ההר בשכבת שלג עבה והופך אתר לגלישת סקי. הר ויטושה הוא מאסיב הררי עשוי גרניט המתנשא לגובה מקסימלי של 2,290 מטרים. החלק הארי של הפארק הוגדר כשמורת טבע בשנת 1934, וזוהי שמורת הטבע הראשונה במדינות הבלקן. השמורה מהווה סביבת מחייתם הטבעית של נמיות, צבאים, חזירי בר ודובים חומים, כמו גם בית גידול של עשרות אלפי חרקים ואלפי מיני צמחים. אל ההר ניתן להגיע במספר דרכים. הנוחה והמהירה ביותר היא באמצעות קו האוטובוס 66 מ־Paradise Centre הנוסע במשך כארבעים דקות עד לאלקו. קו 61 היוצא מאותה תחנת אוטובוס, נוסע כשעה ומגיע לגשרי הזהב. אפשרות מעניינת יותר היא לעלות באמצעות רכבל הכיסאות דרגלווטסי המגיע לתחנת גולי וראך, או באמצעות רכבל הגונדולות סימאונובו בצידו הצפון־מזרחי של ההר, המגיע עד אלקו. באלקו פועלת מסעדת Panorama, ממנה ניבט כמובטח נוף פנורמי של העיר. בנוסף, משמש אלקו כנקודת התחלה נהדרת למסלול הליכה לאורך שבילי ההר. מכאן תוכלו להגיע לצ'רני וראך, הנקודה הגבוהה ביותר בויטושה, או לחלופין לצפות באחת מהמורנות הפזורות ברחבי השמורה. מטיבי לכת יוכלו להמשיך עד גשרי הזהב, שם ייהנו מהמורנות המרשימות ביותר בויטושה.

קומפלקס של אולמות קונצרטים הנפרש על פני שמונה קומות, וממוקם בחלקה הדרומי של כיכר בולגריה. ארמון התרבות הלאומי הוא אחד המבנים המודרניים המוכרים בסופיה, וזהו מרכז התערוכות וההופעות הגדול ביותר במזרח אירופה. המבנה המתומן עשוי בטון וזכוכית, נבנה בשנים 1978-1981 על פי עיוצבם של האדריכלים אלכסנדר גאורגייב בארוב (Alexander Georgiev Barov) ואיוואן קנזרייב (Ivan Kanazriev), ונחנך במסגרת חגיגות 1,300 שנים מיום הקמת האימפריה הבולגרית הראשונה. תחילה נקרא על־שמה של לודמילה זי'בקובה (Lyudmila Zhivkova), בתו של הדיקטטור הקומוניסטי, טודור ז'יבקוב. ז'יבקובה הייתה אהודה בקרב הציבור הבולגרי, ודאגה לחשוף את תושבי המדינה לתרבות המערב, כמו גם להציג את תרבות ארצה בזירה הבינלאומית. לאחר מותה של ז'יבקובה הוחלט לשנות את השם ל'ארמון התרבות הלאומי', או בקיצור - NDK, כפי שמכנים אותו בעיר. בארמון התרבות מתקיים מדי שנה פסטיבל הסרטים הבינלאומי של סופיה, ובמהלך השנה מתקיימים כאן כנסים, מוצגים סרטים, הופעות מוזיקה, מחול ותיאטרון. אולם המופעים הגדול ביותר מכיל כ־5,000 מושבים, ועל קירות האולמות צוירו ציורי־קיר המתארים אירועים היסטוריים בתולדות העם הרומני. במקום פועלים מספר בתי־קפה, לרבות בית־הקפה הספרותי Literature Club Peroto, המשמש מקום מפגש פופולרי עבור חובבי הספרים, אליו מוביל גרם מדרגות עליו הודבקו עשרות כריכות ספרים. מאחורי הארמון ניצב גשר המחבר את מרכז העיר עם הפארק הדרומי, ואילו מימין לחזיתו יש גרם מדרגות המוביל למעבר תת־קרקעי בו פועלים חנויות ובתי־קפה.

האנדרטה המרשימה ניצבת במרכז גן קְנָזֶ'סְקַה החביב, מרחק הליכה קצר מאוניברסיטת סופיה ומגן בּוֹרִיסוֹבָה. האנדרטה הוצבה כאן בשנת 1954 לכבוד חגיגות העשור לשחרור בולגריה על־ידי הצבא הסובייטי במהלך מלחמת העולם השנייה. היא מורכבת משלושה חלקים: במרכז רחבה עמוד גרניט בגובה שלושים וארבעה מטרים, ובראשו חייל סובייטי ולצידו גבר ואישה האוחזת את בנה בידיה, ואילו בקצוות הצפון־מזרחי והדרום־מזרחי ניצבים שני בסיסי־אבן מלבניים ועליהם תבליטי פועלים, איכרים ופרטיזנים מקומיים המקבלים בברכה את פני חיילי הצבא הסובייטי. האנדרטה מהווה זכר חשוב לימי הכיבוש הקומוניסטי בבולגריה, ועל כן זוכה ליחס שנוי במחלוקת בקרב המקומיים. בשנים האחרונות הפכה רחבת האנדרטה לנקודת מפגש פופולרית במיוחד בקרב צעירי העיר, ובמהלך שעות היום תוכלו לצפות בבני ובנות נוער רכובים על גלגיליות וגלגשות (סקייטבורד). |המסגרת|יצירה הרסנית בליל ה־18 ביוני 2011 פשטה קבוצת אמנים מחתרתית בשם 'יצירה הרסנית' (Destructive Creation) על רחבת אנדרטת הצבא הסובייטי. בחסות החשכה, צבעו האמנים האנונימיים את דמויות החיילים הסובייטים והפכו אותם לדמויות מוכרות מתרבות הפופ האמריקאית: |הלינק: http://www.haolam.co.il/816|סופרמן|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/817|סנטה קלאוס|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/818|רונלד מקדונלד|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/819|וונדר וומן|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/820|רובין|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/821|וולברין|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/822|קפטן אמריקה|סלינק|, |הלינק: http://www.haolam.co.il/823|הג'וקר|סלינק| ו|הלינק: http://www.haolam.co.il/824|המסכה|סלינק|. על גבי בסיס הגרניט נכתב בבולגרית "לפסוע עם הזמן" (В крак с времето - V krak s vremeto). עם עלות השחר, התעוררה בולגריה למשבר דיפלומטי חריף בינה לבין רוסיה. הרוסים דרשו למצוא את האחראים לפעולה הוונדליסטית ולמצות עמם את הדין, אך זהות האמנים לא נחשפה גם לאחר חקירה ממושכת. השחתת האנדרטה בשנת 2011 העניקה השראה לרבים אחרים, והאנדרטה הפכה רקע ל"יצירות אמנות" אלטרנטיביות שמביעות מחאה. בפברואר 2012 הולבשו החיילים הסובייטיים במסכות |הלינק: http://www.haolam.co.il/825|גאי פוקס|סלינק| במסגרת מחאה נגד הסכמי סחר בינלאומיים, ובאוגוסט של אותה השנה כוסו פני החיילים במסכות של חברות להקת הפאנק־רוק הרוסית, |הלינק: http://www.haolam.co.il/826|פוסי ריוט|סלינק|, כמחאה נגד כליאתן בכלא הרוסי. באוגוסט 2013 נצבעו החיילים בצבע ורוד לזכר |הלינק: http://www.haolam.co.il/827|האביב של פראג|סלינק| שהתרחש בשנת 1968, ותחת פסלי החיילים נכתב: "בולגריה מתנצלת". המחאה האחרונה נרשמה ב־23 בפברואר 2014, כאשר החייל המרכזי באנדרטה נצבע בצבעי הדגל האוקראיני, ותחתיו הוסיפו כיתוב באוקראינית: "תהילה לאוקראינה!". עיקר המחאות כוונו נגד ברית־המועצות לשעבר ורוסיה של ימינו, ומדי פעם הציתו משבר ביחסים בין שתי המדינות. בזירה הפנימית מנגד הציתו השחתות האנדרטה שיח מתוח למדי בין קבוצות אולטרה ימניות הקוראות להשמיד כל זכר להשפעה הרוסית והכיבוש הקומוניסטי, בדגש על הסרת אנדרטת הצבא הסובייטי, בעוד רבים אחרים טענו כי יש לזכור לטובה את סיוע הרוסים במלחמה העות'מאנית־רוסית שהביאה לעצמאות בולגריה, ועל כן יש לשמר את היצירות הסובייטיות.

פארק מקסים ונסתר הממוקם מאחורי הספרייה הלאומית קירילוס ומתודיוס הקדושים. במרכזו ניצבת אנדרטת הרופאים, וסביבה שבילים, ספסלי עץ וגני־שעשועים. האנדרטה שהעניקה לפארק את שמו, מנציחה את זכרם של אנשי הרפואה הבולגרים אשר פעלו במסגרת משלחות הצלב האדום, ונפלו במהלך המלחמה העות'מאנית־רוסית. שמותיהם נחקקו על־גבי האבנים המרכיבות את פירמידת הזיכרון הדוממת הזו. את האנדרטה עיצב האדריכל הרוסי, אנטוני אוסיפוביץ' טומישקו (Antoniy Osipovich Tomishko), והיא הוצבה כאן בשנת 1884. בצידו המזרחי של הפארק פזורים על כר דשא שרידים עתיקים של העיר התראקית סרדיקה. תצוגת השרידים הובאה הנה בשנת 2002 במימון שגרירות ארצות־הברית בבולגריה. בפינה הדרום־מזרחית ניצבת אנדרטה לזכר מאה ושלושים שנים לשחרור בולגריה מעול הכיבוש העות'מאני, אשר נחנכה בשנת 2018 בנוכחותו של נשיא הפדרציה הרוסית, |הלינק: http://www.haolam.co.il/691|ולדימיר פוטין|סלינק|. כדאי לגשת גם לצידו המערבי של הפארק, שם תמצאו שני עצי צפצפה רעדנית מרהיבים ביופיים המתנשאים לגובה של כשלושים מטרים.

המבנה האקלקטי המשלב אלמנטים ניאו־בארוקיים וניאו־קלאסיים, משמש כמקום מנוחתו האחרון של הנסיך הבולגרי הראשון, אָלֶכְּסַנְדֶר בָּאטֶנְבֶּרְג. על עיצוב המוזוליאום אחראי האדריכל השווייצרי הֶרְמָן מָאֵייר (Hermann Mayer), בעוד על ציורי־הקיר המעטרים את פנים המבנה אחראי הצייר הבולגרי הָרַאלַאמְפִּי טָאצֶ'ב (Haralampi Tachev). לצד ארון הקבורה של הנסיך, תוכלו להתרשם מתצוגת חפציו הפרטיים של באטנברג שנתרמו בשנת 1937 על־ידי אשתו. המוזוליאום היפה מוקף גן קטן וציורי.

המוזיאון נוסד במאי 1957 והועבר למבנה הנוכחי בשנת 1992 (לפני כן שימש כמוזיאון גאורגי דימיטרוב, לזכר המנהיג הקומוניסטי הראשון בבולגריה). בשנת 2012 שופץ וכעת מוצגת כאן תערוכה מושקעת ועכשווית. ברשות המוזיאון יותר מ־22,000 מייצגים, אך רק כאלף מהם מוצגים בתערוכת הקבע. בין היתר תמצאו כאן דגמי מכוניות ישנות, מכשירי רדיו וטלוויזיה, לוויינים ועוד. המוזיאון מתאים בעיקר לחובבי טכנולוגיה ולילדים.